רש"י על סנהדרין פ״ה

1 ור' שמעון אית ליה מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה - בפרק המצניע שבת ד' צנ: גבי המוציא את המת במטה:

2 מהו שיעשה שליח - ב"ד לאביו אם נתחייב אביו נדוי או מלקות:

3 ואחר מי התירו - לקללו ולהכות את חבירו והלא כל ישראל הוזהרו על הכאת חביריהם ועל קללתם כדילפינן בד' מיתות לעיל ד נח: אפ"ה נעשה שליח ב"ד לכך דכתיב דברים כ״ה:ג׳ ארבעים יכנו וכתיב במדבר ה׳:כ״א יתן ה' אותך:

4 ומה מי שמצוה להכותו - ברייתא תניא הכי במכילתא:

5 מאי לאו אידי ואידי - מצוה ואינה מצוה תרוייהו במקום מצוה והא בבנו והא באחר והכי קאמר ויליף אזהרה למכה אביו ומה אחר שמצוה להכותו במקום מצוה דכתיב יכנו מצוה שלא להכותו יותר מארבעים דכתיב דברים כה ולא יוסיף פן יוסיף בנו שאינו מצוה להכותו אפילו במקום מצוה אלמא אינו נעשה שליח לכך אינו דין שמוזהר שלא להכותו שלא במקום מצוה:

6 ומה במקום מצוה שמצוה להכותו מצוה שלא להכותו - יותר מארבעים שלא במקום מצוה לא כל שכן ויליף אזהרה למכה אביו או חבירו מהכא:

7 בא אחר והכהו וקיללו פטור - קס"ד פטור ממלקות:

8 ואינו יוצא - ואשמעי' דבנו אינו נעשה שליח בית דין לכופו לצאת וקשיא לרב ששת:

9 ה"ג והאמר רב ששת ביישו ישן ומת חייב - ביישו ישן ומת תוך שינתו:

10 חייב - דהא מתביישין בניו והאי נמי ל"ש:

11 מכלל - דחייב דקתני גבי בנו ממון קאמר בתמיה והא באין בה שוה פרוטה מוקמת לה:

12 אלא - על כרחך חייב בדינו קאמר מיתה:

13 הכא נמי - דתני גבי אחר פטור בדינו קאמר וממלקות פטר ליה ואכתי מאי שנא:

14 בעושה מעשה עמך - וזה שעובר עבירה שחייב מיתה לאו עושה מעשה עמך הוא:

15 התינח קללה - דכתיב ביה בעמך:

16 מקשינן - כלומר גמרינן במה מצינו ואיכא דאמרי היקשא דכתיב מכה אביו ומקלל אביו גבי הדדי באלה המשפטים אלא שמקרא אחד מפסיק בינתים:

17 אי הכי בנו נמי - דהא לא כתיב אזהרה במקלל אביו אלא במקלל חברו שאביו בכלל עמך בפ' ד' מיתות לעיל סנהדרין ד' סו.:

18 דרב פנחס - משמיה דרבא במסכת חגיגה בסוף חומר בקודש:

19 במקוים - הראוי להתקיים ולא זה שנגמר דינו:

20 מידי דהוה לאחר מיתה - דילפינן לקמן מקלל לאחר מיתה חייב וא"ת והתנן מכה לאחר מיתה פטור והכא מיחייב ליה אהכאה דקתני הכהו וקללו היינו טעמא דפטור מכה לאחר מיתה משום דבעינן חבורה ולאחר מיתה ליכא חבורה דליכא נפש דנפקא ליה לעיל מנפש ויוצא ליהרג איכא חבורה דחי הוא אלא דסופו למות:

21 מתני' שהמקלל לאחר מיתה חייב - כדליף בגמרא:

22 והמכה לאחר מיתה פטור - דחבורה ליכא:

23 גמ' אביו ואמו קלל - קרא יתירא הוא דהא כתיב רישיה דקרא אשר יקלל את אביו ואת אמו:

24 מכה שעשה שלא בעמך כבעמך - דגבי הכאה לא כתיב בעמך למעוטי שאינו עושה מעשה עמך והאי תנא סבר לא מקשינן הכאה לקללה מפני המקרא המפסיק בינתים:

25 לא חייב בו לאחר מיתה - דהא חבורה כתיב:

26 לרבות בת - טומטום ואנדרוגינוס:

27 אין לי אלא אביו ואמו - שניהם יחד:

28 אביו קילל ואמו קילל - בראש המקרא סמך קללה לאביו ובסוף סמך לאמו:

29 עד שיפרט לך הכתוב יחדיו - וכמו שפרט בחורש בשור ובחמור מדפרט לך ש"מ דאי לא הוי יחדו הוה משמע שור לבדו וחמור לבדו והא אביו ואמו דרישא דרשינן נמי או אביו או אמו וסיפא לאתויי לאחר מיתה:

30 מומקלל אביו - דואלה המשפטים:

31 ואידך - דמפיק לאחר מיתה מאביו ואמו קילל:

32 ולתני נמי וכו' - אמתניתין קאי דקתני זה חומר במקלל מבמכה:

33 לימא הני תנאי - תנא דמתניתין דלא תנא חומר במכה שעשה בו שלא בעמך כבעמך ותנא דברייתא דלעיל דתנא ומה מכה שעשה בו:

34 גירי אמת הן - מתחילתן גרים גמורים היו ועכשיו הרשיעו וישראל שאינו עושה מעשה עמך הוא וכי היכי דעל קללתו פטור על הכאתו נמי פטור:

35 גירי אריות הן - והרי הם כעובדי כוכבים גמורים:

36 אי הכי - דטעמא דפטור משום דגירי אריות הן:

37 היינו דתנא עלה - בתמיה בהך מתני' דקתני אינו מצווה לא על הכאתו ולא על קללתו קתני ושורו כישראל שור שלנו שנגח את שורו ושורו שנגח שלנו תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם ואילו דעובד כוכבים תנן שור של ישראל שנגח שור של עובד כוכבים פטור ושל עובד כוכבים שנגח שור. של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם:

38 מתני' שיכניסנו לרשותו - דכתיב שמות כב ונמצא בידו ותניא במכילתא ונמצא אין מציאה בכל מקום אלא בעדים בידו אין בידו אלא ברשותו וכן הוא אומר במדבר כ״א:כ״ו ויקח את כל ארצו מידו:

39 גמ' עמור - שמוש:

40 גנבו ומכרו כשהוא ישן מהו - לקמן מפרש לה הבעיא:

41 מכר אשה לעוברה - גנב אשה מעוברת ומכרה לעוברה שלא מכר הגוף שלה אלא שיהא עובר מכור:

42 דליכא עימור - לא בישן ולא בעובר:

43 דזגא עליה - דסמך עליו:

44 דאוקמא באפי זיקא - וכל כמה שהיא עבה מועיל יותר להגין בפני הרוח:

45 אין אלא איש - כשהגנב איש:

46 וגונב איש - שהנגנב איש ולא אשה וקרא קמא דלא קפיד אנגנב למהוי איש דכתיב נפש הלכך אין לי אלא איש שגנב בין איש בין אשה דהיכא דגנב הוי איש כתוב גונב נפש ואשה שגנבה איש דכתיב וגונב איש וגונב אפילו אשה גונבת משמע:

47 הגנב - מ"מ וההוא דרשינן ליה בספרי למעוטי גונב עבד:

48 ועדיין ישנו ברשותו - ברשות הנגנב עצמו שעדיין לא הכניסו גנב ברשותו:

49 פטור - שהרי לא גנבו:

50 לאביו - אביו של נגנב: